אודות

זה התחיל מאהבה לטבע, למרחבים, לנוף, לשקיעות ולזריחות, לצלילות האוויר, למרבדי הכוכבים, למדבר. גדלתי בעין יהב, אי של ירוק בתוך מרחב אין סופי של מדבר, מאין ניגוד של נוגע לא נוגע, החיבור למצלמה היה בלתי נמנע...

זה התחיל מ CANON F1 ישנה, שהייתה תלויה בהצלב על האופנוע, איתי בכל רגע, מוכנה לגעת ברגע, רגע לפני שהוא נעלם. בשנת 1996 החלטתי ללמוד צילום ואומנות בהדסה ירושליים, תוך התמקדות בסטילס. עבודת הגמר שלי, "נוף בלש"ביה", זכתה לפרסום בירחון "טקסטורה" בגלובס.

בשנת 1999 הקמתי את סטודיו "הצלמים" ביפו העתיקה.

כשאני מצלמת, אני מספרת סיפור, וכמו כל מספר סיפורים טוב, למרות שהעלילה מוכתבת, ההגשה היא זו שצובעת, עוטפת ומעצבת את הקיים במימדים אישיים, יחודיים, אחרים...

לתפיסתי צילום הוא ריקוד מסונכרן של להיות ולא להיות, לתת לגיבורים הראשיים, לשחקני המשנה, לשמחה, ההתרגשות, לפעמים גם לעצב, להשתקף דרך המבט שלי מבעד למצלמה.

המצלמה היא כלי המאפשר לנו ללמוד לראות ללא מצלמה, ”דורותיאה לאנג”
“.A camera is a tool for learning how to see without a camera”, "Dorothea Lange"

מיכל כהן.